באופן מסורתי, מוצע סיווג תמציתי. הרשימה אינה ממצה ואינה יכולה להיות מדויקת לחלוטין, מפאת מגוון צורות האף הרחב. מטרת הסיווג היא בעיקר להדגיש את התווים הבולטים ולבחור את ההליך הכירורגי המתאים ביותר.

מבחינים בין:

בסיס מורחב

אשר חורג לעתים מהקו האנכי שבין העיניים. יש צורך בחיתוך החלקים הנמוכים של העצמות על מנת לקרב את קירות האף, ולמנוע יצירת “מדרגה”.

אף רחב

גב האף רחב. הסיכון הוא ליצור “תקרה פתוחה”, למרות חיתוך עצמות צדדי שמבוצע היטב. על מנת למלא את החלל הזה, יש לבצע השתלות סחוס לאורך גב האף.

אף צר או מתוח

גב האף צר מאוד ובצורת להב. לאחר כריתה חלקית של הבליטה, מבצעים דווקא השתלת סחוס (Spreader grafts), אך הפעם כדי לקבל תוצאה הפוכה של הרחבת גב האף.

אף ארוך

אף יכול להיראות ארוך ממבט ראשון, או לחילופין, להתגלות כארוך לאחר כריתת הבליטה, מה שנראה היטב בהדמיה. על כן, יש להחליט ולבצע את הקיצור רק בסוף ההליך.

אף קצר

זוהי התופעה ההפוכה. התיקון עדין יותר ומצריך השתלות להארכת המחיצה.

אף נשרי

הוא משלב בליטה משמעותית של סחוס ועצמות, קצה שמוט וסגירה של הזווית אף-שפה עליונה, ולעתים גם סנטר נסוג. התיקון הוא איזון בין הפרמטרים הללו.

תאוריית החצובה והבסיס

ניתן להשוות את קצה האף, העשוי סחוס, לחצובה שנשענת על מעמד. ניתן, אם כך, לשנות את כיוון הקצה או את צורתו, תוך עיצוב החצובה או המעמד עצמו.

קצה אף שמוט או מורם

התיקון יבוצע על כנפי האף ו/או על דופן האף בכדי לשנות את הכיוון. אם הקצה בולט יתר על המידה, או לא מספיק, התיקון יבוצע על אותם חלקים שידרשו השתלה במקרה הצורך. קצה שנמשך הרבה יותר מדי קדימה עלול להצריך כריתה חלקית.

קצה נפוח או חצוי

יש לקרב ולאחות את הקצה, אם או בלי השתלה.

נסיגה או צניחה של הקולומלה

החלק הנמוך של דופן האף ידרוש לרוב כריתה חלקית או השתלה.

אף בעל שורש גבוה

השורש אינו עמוק מספיק. התיקון מורכב יחסית וידרוש שיוף או קידוח באזור זה.

אף מזדקן

גב האף נשחק, הקצה צונח, הקולומלה נסוגה או שמוטה. תיקון כל התופעות האלה מצעיר באופן ניכר את האף.

אף חבול

בעיקר כשהשברים ישנים ומרובים, אנו ניתקל בכל שילוב של עיוות גב האף והקצה: קיעור, סטייה, פיתול. כל אלה מהווים אתגר ממשי.